מצות עשה מצוה קיב היא שצונו להיות המצורע ידוע לכל עד שיובדלו ממנו בני אדם, והוא אמרו יתעלה והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וגו'. והראיה על היות זה מצות עשה אמרם בספרא לפי שנאמר את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום יכול אע"פ שהוא מנוגע ומה אני מקיים בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע בכל אדם חוץ מכהן גדול תלמוד לומר אשר בו הנגע אפילו כהן גדול בגדיו קרועים וראשו יהיה פרוע ויגדל שער, ומבואר הוא שכהן גדול הוא בלא תעשה מלפרום או לפרוע, והשורש אצלנו כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה, ומאחר שמצאנו לשונם מורה כשנצטרע כהן גדול פורע ופורם מורה שהוא מצות עשה. וכבר באה הקבלה ששאר טמאים גם כן חייבין לעשות לעצמם היכר עד שירחיקום בני האדם. ולשון ספרא טמא מת ובועל נדה וכל המטמאין את האדם מנין תלמוד לומר וטמא טמא יקרא, והפירוש כי כל טמא צריך שיכריז על עצמו הטומאה ושישים לעצמו הכרה יודע בה שהוא טמא ומי שיגע בו טמא לכן יתרחק. והנה התבאר שהכרת מצורע אין הנשים חייבות בה והיא אמרם האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת אבל היא תעטה על שפם ותודיע לכל שהיא טמאה כשאר טמאים. (תזריע, טהרה הלכות טומאת צרעת פ"ו):
אולי היום תספרו את סיפור ואהבת שלכם?
פרשת השבוע פרשת נצבים וילך
"
כריתת ברית (כט, ט-יד)
משה מכנס את כל בני ישראל לפני מותו - ראשי השבטים ופשוטי עם, זקנים, נשים וטף, לכרות ברית בינם לבין הקב""ה. הברית כוללת גם את כל הדורות העתידים לקום לעם ישראל.
מטרת הברית (כט, טו-כח)
כפי שהזהיר כבר בעבר, מסביר משה, שהשפעת העמים שסביב עלולה לפעול באופן שלילי על בני-ישראל, להדיחם לעבודה זרה ולהליכה בדרכי הגויים הנלוזות. הברית אמורה לחזק את הקשר בין ישראל לה' ולקבוע גבולות ומחויבויות הדדיות.
ואכן, אם חלילה יחשוב מי מבני העם לעזוב את דרך ה', לא יסלח לא על כך והוא ישלם את מחיר הפרת הברית. אף הגויים ידעו לומר כי צרת ישראל הגיעה עליהם על הפרה זו של ברית ה'.
סוף טוב (ל, א-י)
למרות העונשים והגלות שיבואו עקב הפרת הברית, ואולי אף בגלל עונשים אלו, יזכרו בני-ישראל בקב""ה, ותתחזק אהבתם ואמונתם בו בתשובה שלימה. אז יחונם ה', יקבץ אותם מכל מקומות גלותם ויביאם שוב לארץ ישראל. הברית והאהבה שבין ה' לעם תתחזק. כל הקללות והאסונות יחולו על ראש אויבי ישראל.
'לא בשמים היא' (ל, יא-יד)
מצוות ה', אומר משה כדי לעודד את העם, אינם בגדר בלתי אפשרי. אדרבה, התורה ומצוותיה קרובות אל האדם וביכולתו לקיימן כנדרש - במחשבה, בדבור ובמעשה.
בחירה חופשית (ל, טו-כ)
למרות הציוויים הברורים, התורה ומצוותיה ניתנות ליהודי לבחירתו החופשית. בפני כל אדם מוצגות שתי דרכים - דרך התורה, היא דרך הטוב והחיים ולעומתה דרך החטא, היא דרך הרע והמוות. בכוחו של האדם, ועל-כך הוא מקבל סיוע אלוקי, לבחור בדרך הטוב. אם אכן כך יבחר, יזכה לכל ברכות ה'.
בפרשה
40
פסוקים.
(
חומש דברים, פרשת ניצבים.
)
"
פרשת וילך
"
פרידה והעברת סמכויות (לא, א-ח)
ביום מותו, אומר משה לבני ישראל: הגעתי לגיל מאה ועשרים והגיע זמני להפטר מן העולם. לא אני הוא זה שאעבור אתכם את הירדן אל ארץ ישראל.
אולם עליכם להתחזק ולהתעודד כי ה' עמכם, והוא ינחיל אתכם את הארץ.
משה קורא ליהושע תלמידו וממשיך דרכו, ומחזקו לקראת תפקידו האחראי. הוא מבטיח לו כי ה' יהיה עמו.
הקהל
ת העם (לא, ט-יג)
את כל דברי התורה, כותב משה ומוסר בידי הכוהנים משבט לוי ובידי זקני העם. הוא מצווה אותם להקהיל את כל העם אחת לשבע שנים, בחג הסוכות, בשנה שלאחר שנת השמיטה. אז, כאשר כל העם יתכנס בירושלים בבית המקדש, יקרא המלך מתוך התורה לאוזני בני ישראל. מטרת הקריאה לחזק את רוח העם, את יראת ה', ואת הדבקות בתורה ובמצוות.
משה
ויהושע לפני ה' (לא, יד-ל)
הקב""ה מצווה את משה לקרוא ליהושע ולהתייצב עמו לפני ה', עתה לפני מותו.
ה' פונה תחילה אל משה ואומר כי בדורות הבאים יסור העם מדרך התורה. לחיזוק נוסף על הברית שכרת משה עם העם, יש לכתוב, כך מצווה ה', 'שירה'. שירה זו, היא 'שירת האזינו' שבפרשה הבאה, ישננו בני העם, ובכל עת כשיסורו מן הדרך, תהיה השירה לעד ולתזכורת על מחויבותם לקב""ה ולדרך תורתו.
אל יהושע פונה ה' ומצווה אותו להתחזק בתפקידו כמנהיג.
משה אכן מקיים את דברי ה', כותב את השירה, ומכנס את כל בני ישראל ללמד אותם את שירת 'האזינו'.
את ספר התורה שכתב, מוסר משה בידי הלויים שיניחוה בארון ברית ה'.
בפרשה
30
פסוקים.
(
חומש דברים, פרשת וילך.
)
"