הרב מענדל ווכטר בצעירותו היה תלמיד חכם גדול. זכה הוא לשמש כראש הישיבה
לצעירים המצויינים בחסידות סאטמר. באותה עת שררה בסאטמר התנגדות חריפה
לרבי ולתורת חב"ד.
עם הזמן הוא התקרב אל תורת חב"ד וקבע חברותא ללימוד עם ה'חוזר' הרב יואל
כהן.
מחמת החשש שיתגלה, היה הוא מתגנב באישון ליל מביתו אל השכונה החב"דית
קראון הייטס ללמוד מתורת חב"ד. כך למד במשך שנים, עד שהרגיש בעצמו כי הוא
חסיד חב"ד, ואף החל ללמד מתורת חב"ד לתלמידיו הקרובים.
חשוב מאוד היה לשמור על כך בשקט מוחלט, מפני כמה קיצוניים שהיו עלולים לפגוע
בו ובמשפחתו.
אך למרבה הצער, לאחר תקופה ארוכה הסוד אכן התגלה.
בביתו של הרב ווכטר צלצל הטלפון, הקול המאיים שבקע מן השפופרת מסר כי
ה'טיפול' בחסיד הסורר בא יבוא.
ימים מספר לאחר מכן, התנפלו על הרב ווכטר ארבעה צעירים אלימים ותקפו אותו.
הם היכו אותו, פצעו אותו, וגזזו את זקנו. הרב ווכטר נזקק לטיפול רפואי והתאשפז
בבית הרפואה למשך זמן ארוך.
הרבי התייחס בהתוועדות לתקיפה הנוראה, ואף שיבח את הרב ווכטר על שזכה
למסור את נפשו בפועל על חסידות חב"ד.
גם על משפחתו של הרב ווכטר לא פסחו הימים הקשים. אשתו נאלצה לעזוב את
עבודתה כמנהלת בית ספר, ובעצת הרבי הם תכננו לעבור אל נחלת-הר-חב"ד
שבארץ הקודש, הרחק מן ההצקות.
אך בטרם עזבו, בין ההוראות שקיבלו מהרבי, היתה הוראה מפתיעה. הרבי ביקש כי
הרבנית ווכטר, שבהיותה מנהלת מסורה הכירה היטב את מצבן של התלמידות, תכין
דו"ח מפורט על מצבה של כל תלמידה ועל קצב התקדמותה, על מנת שהמנהלת
שתחליף אותה תוכל להמשיך ולחנך את התלמידות בגישה ובקצב המתאימים להן.
הרב והרבנית ווכטר היו אחוזי תדהמה. קהילה זו התנהגה אליהם בצורה כל כך קשה,
רק בגלל שהתקרבו אל הרבי ואל תורת חב"ד. אך הרבי חשב על טובתן החינוכית
והרגשית של בנות הקהילה הקטנות, וביקש לוודא שהן לא תינזקנה מעזיבת המנהלת.
על פי ראיון של הרבנית לאה כהן לחברת jem
פרשת השבוע פרשת וישלח
יעקב מתכונן למפגש עם עשו (לב, ד-יג)
יעקב ופמלייתו קרובים לשוב הביתה, אך יש עוד עניין אחד הדורש פיתרון: עשו, האח השואף לנקמה. יעקב שולח שליחים לארץ שעיר, לשדה אדום, להביא אל אחיו מסר של שלום ולבדוק את כוונותיו. השליחים חוזרים ומספרים כי עשו יוצא לקראת יעקב בראש מחנה של ארבע מאות איש.
יעקב חושש ממלחמת אחים. הוא אינו רוצה להיהרג אך גם אינו רוצה להרוג. כאמצעי התגוננות טקטי, הוא מחלק את משפחתו וכל מלוויו לשני מחנות, ונערך לבאות. את ההכנות מלווה יעקב בתפילה לקב"ה שיציל אותו מידי עשו, ומזכיר את כל ההבטחות שנתן לו ה'.
משלחת ומתנות פיוס (לב, יד-כב)
כאמור, יעקב נערך לקרב, אך אינו מעוניין להגיע לכך. הוא שולח משלחת גדולה של עבדים המובילים עדרי צאן, בקר וגמלים לרצות את עשו. יעקב נותן רווח בין עדר לעדר כדי להאדיר את רושם המתנה, ומדריך את השליחים מה לומר לעשו.
מאבק עם דמות מסתורית (לב, כג-לג)
המשלחת יוצאת לדרכה, ומחנה יעקב מתארגן לשנת לילה קצרה. בטרם עלה השחר, מעביר יעקב את כל משפחתו ומלוויו בנהר יבוק. כשחוזר יעקב אל עבר הנהר, ליטול פריטים אחרונים שהושארו, הוא מוצא את עצמו לבדו מול איש מסתורי הנאבק עמו. האיש, אינו אלא מלאך שמימי השייך לתומכי עשו, ומנסה לפגוע ביעקב. אך יעקב נלחם בגבורה, והמתאבק מצליח רק לנקוע את כף ירכו. הבוקר האיר, והאיש-מלאך המסתורי מתחנן ליעקב שייתן לו ללכת לעבודת יומו. יעקב מתנה זאת בקבלת ברכה, והמלאך נאלץ להסכים ולברך את יעקב. הוא גם מעניק לו את השם החדש 'ישראל', שמעתה יהפוך לשם הייצוגי של יעקב ולכינוי לכל בני יעקב בכל הדורות. לדברי המלאך מבטא השם את מעלתו של יעקב "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל".
יעקב צולע חזרה לעבר מחנהו, מפגיעת עצם הירך - גיד הנשה. לזכר כך לא אוכלים בני ישראל, עד היום, את גיד הנשה באוכלם מבשר בעלי חיים.
מפגש היסטורי (לג, א-כ)
לאחר 34 שנים של נתק מוחלט מתקיים מפגש היסטורי בין שני האחים.
יעקב נושא את עיניו ורואה את עשו וארבע מאות אנשיו קרבים. הוא מארגן את משפחתו בעורף ויוצא בגפו מול אחיו. להפתעתו ולשמחתו, עשו פורץ מתוך מחנהו, רץ לעברו, נופל על צווארו ומנשקו תוך ששניהם בוכים.
יעקב מציג את משפחתו הגדולה בפני אחיו, ומפציר בו לקבל את המנחה ששלח אליו. עשו שמסרב בתחילה, נעתר, ומציע ליעקב לצאת יחד אל ביתו בארץ שעיר. יעקב מסביר לו שילדיו הרכים ועדרי הצאן הרבים ההולכים עמו, לא יעמדו במסע מהיר ומפרך. הוא מציע לעשו לצאת לדרכו, והוא יעקב ימשיך בקצב שלו.
עשו נפרד מיעקב וחוזר לארצו ולביתו. יעקב מקים מחנה במקום הנקרא סוכות.
רק לאחר 18 חודשים של שהיה במקום, נכנס יעקב לארץ כנען וחונה בפאתי העיר שכם. הוא קונה שם חלקת קרקע ונוטה את אוהליו. הוא מקים גם מזבח להודות לה' שהשיבו בשלום לארץ.
פרשת דינה ושכם (לד, א-לא)
דינה בת יעקב ולאה רוצה להכיר חברות חדשות ויוצאת לטייל . שכם, בנו של חמור נשיא הארץ, פוגש בה ואונס אותה. דינה שבה הביתה ומספרת את אשר אירע. יעקב מחליט להמתין לבואם של בניו הרועים את הצאן בשדה.
כששבים הבנים מהמרעה, הם פוגשים את שכם וחמור. אלו הגיעו 'לביקור נימוסין' ובפיהם הצעה: תינשא דינה לשכם. על-פי הצעתם תתערה משפחת ישראל בבני העיר, וגם תזכה להכרה נשיאותית ולמוהר-מענק נישואין גבוה ביותר.
בני יעקב רותחים מזעם, אך כולאים את רגשותיהם ומשיבים לאורחים בעורמה: אנו נהיה מוכנים להצעה בתנאי שאתם וכל בני עירכם תמולו את עצמכם, כפי הנוהג והחובה במשפחתנו.
שכם, להוט כל-כך להשיג את דינה, אוסף את בני עירו ומשכנעם לקבל את תנאי בני יעקב. ביום השלישי לאחר ביצוע המילה ההמונית, כל הזכרים בעיר מוטלים במיטותיהם, סובלים מכאבים עזים. שמעון ולוי, בני יעקב, נוטלים חרבות ויוצאים למסע נקם בשכם. הם הורגים את שכם וחמור ואת כל יתר הגברים. את הנשים והילדים הם לוקחים בשבי.
יעקב חושש כי מעשה זה יקים עליו את כל יושבי כנען, אך האחים איתנים בדעתם כי אסור היה להבליג לאחר המעשה הנפשע.
שבים לבית אל (לה, א-טו)
ה' נגלה ליעקב ומצווה עליו לקום ולעלות לבית אל, מקום בו נגלה אליו ה' בבורחו מפני עשו, להתיישב שם ולקיים את הבטחתו להקים מזבח תודה במקום. יעקב מצווה על כל בני ביתו להיטהר ולהתכונן לעליה למקום הקדוש.
דרכם משכם לבית אל עוברת בשלום. כל יושבי הארץ, שראו אולי בשבט הישראלי פולש וכובש, הוכו בחרדת אלוקים ("חתת אלוקים") והניחו לו לעשות את דרכם בבטחה.
יעקב מקים מזבח בבית אל. ה' נגלה אליו, מברך אותו בצאצאים רבים ובירושת הארץ, ומאשרר את החלפת השם יעקב בשם החדש 'ישראל', שניתן קודם לכן על-ידי המלאך. יעקב מקים מצבה מנסך עליה יין ויוצק עליה שמן.
לידת בנימין ומות רחל (לה, טז-כט)
יעקב יוצא את בית אל, ממשיך את מסעו דרך אפרת לכיוון קריית ארבע, אל בית אביו יצחק.
בדרך, לפני בואה אפרתה, עוצרת השיירה. רחל כורעת ללדת את הבן השניים-עשר, בן הזקונים של יעקב. הלידה הייתה קשה. בסופה נולד בנימין, אך בעקבותיה נפטרה רחל אמנו. יעקב קובר את רחל במקום, על אם הדרך בין ירושלים לחברון, ומקים מצבה על קברה.
לאחר זמן מגיע יעקב לחברון, אל אביו יצחק. התורה מציינת בהקשר זה את פטירתו של יצחק בגיל 180 שנה. אך לפי החישוב אנו יודעים שאירוע פטירתו בפועל היה מאוחר יותר, לאחר מכירת יוסף למצרים.
משפחות עשו (לו, א-מג)
הפרק כולו, עד סוף הפרשה, מונה בקצרה את משפחת עשו לתולדותיה, את ראשי המשפחות והמלכים שיצאו ממנה. בתוך הדברים מספרת התורה על עזיבתו של עשו את ארץ כנען מפני יעקב אחיו. למעשה, בכך מודה עשו שירושת ארץ ישראל, שהובטחה לאברהם וליצחק, מיועדת ליעקב-ישראל ולבניו.
(בפרשה 154 פסוקים)
מלך המשיח והיהודים הפשוטים
אדמו"ר ה'צמח צדק' היה אומר, שמשיח־צדקנו יתענג במיוחד מהיהודים הפשוטים, בעלי מסירות הנפש. כלומר, אף־על־פי שילַמד תורה את כל העם, כולל הגדולים ביותר וכלם ילְמדו מפיו את "תורתו של משיח", עם זאת, תהיה בו ענווה מיוחדת להתייחס לאנשים פשוטים וללמד גם איתם, על־פי רמתם.