ב"ה דף הבית להתקשרות בקיום הוראותיו ונלכה באורחותיו

פרשת השבוע פרשת שופטים

מצוות והלכות
בפרשת שופטים מביא משה בפני העם רצף של ציוויים והלכות בנושאים שונים, חלקם בקיצור נמרץ או אף בפסוק אחד. ההלכות במתכונת זו, חסרות את פרשנות חכמי ישראל לדורותיהם. לכן בוודאי אינה מהווה פסק הלכה ואפילו לא ממצה את התובנה והמשמעות של הדברים. נפרט אחד לאחד ציווים אלו.

שופטים ומשפטים (טז, יח-כ)

- להציב בכל שבטי ישראל 'שופטים ושוטרים' - דיינים לשפוט את העם בצדק ושוטרים לבצע את פסקי הדין.
- אזהרות לדיינים: לא להטות משפט; לא להעדיף אחד המתדיינים ולו גם בעת השמעת הטענות; לא ליטול שוחד, גם כאשר לדעת הדיין אינו פגע במשפט הצדק, שכן השוחד מעוות את שיקול הדעת.
- לפעול להקמת מערכת דיינות הפועלת כהלכה.

עבודה זרה (טז, כא - יז, ה)

- אסור לנטוע אשרה - אילן שמטרתו עבודה זרה, וכן אסור לנטוע כל אילן או לבנות בהר הבית.
- אסור להקים אבן-מזבח שלא במקדש, גם אם מטרתה לזבוח לקב"ה.
- אין לזבוח לה' קורבן בעל-מום.
- העובד עבודה זרה חייב סקילה.

ענישה והתדיינות (יז, ו-יג)

- עונש מוות אפשרי רק בעדות של שניים.
- במקרה של עונש מוות, יטיל בית-הדין את ביצוע גזר הדין על העדים.
- חובה להביא כל שאלה הלכתית - בדיני איסור או בוויכוח בין איש לאיש, בפני בית הדין. חובה לשמוע בקול הדיינים. העובר על דבריהם בזדון, דינו מיתה.

מלך לישראל (יז, יד-כ)

- מצווה על העם לבחור במלך שיעמוד בראשו.
- המלך לא ירבה סוסים, לבל ישי את העם מצרימה; לא ירבה לו נשים; לא ירבה לו כסף וזהב.
- עליו לכתוב לעצמו ספר-תורה שיהיה עמו תמיד. בספר זה ילמד ליראה את ה' ולשמור את תורתו ומצוותיו. כך תהיה בו גם מידת הענווה הראויה וכך יאריך ימים על ממלכתו.

עבודת הכוהנים ושכרם (יח, א-ח)

- שבט לווי בכלל, וקבוצת הכוהנים, בני השבט, בפרט, אינם נוחלים ככל השבטים את ארץ ישראל. פרנסתם על מתנות הכהונה והלוויה המגיעים להם מבני ישראל.
- מתנות הכהונה כוללות: חלקים מזחי הקורבנות, תרומה מגידולים חקלאיים ומתנות נוספות שאינן מפורטות בכתובי פרשתנו.
- עבודת הכהונה מתחלקת בין הכוהנים במשמרות שנתיות, אך כל כהן יכול להקריב קורבן אישי וכן להשתתף בעבודת שלושת הרגלים.

דינים שונים (יח, ט - יט, כא)

- אין ללכת בדרכי הגויים העובדים למולך ומשתמשים בכל מיני כישופים וכוחות רוחניים שאינם כהוראת התורה.
- על כל יהודי להיות תמים עם ה' - מאמין ובוטח.
- חובה לשמוע בקולו של הנביא שבדור, כאשר דבריו אינם סותרים את דברי התורה וההלכה. במקרים נדירים, יכול נביא המוחזק בצדקותו ובאמינותו, להורות לשעה דברים שאינם כהלכה הידועה. נביא שקר המורה שלא כהלכה ובזדון, דינו מיתה.
- יש להקים ערי מקלט להורג בשגגה, כדי שלא יהרגנו גואל הדם. חשוב להציב שלטים בכל מקום, כדי להחיש את הגעתו של הנמלט לעיר המקלט. שלוש ערים הוקצו על-ידי משה עצמו בעבר הירדן, שלוש ערים נוספות יוקצו על פי הציווי לאחר כיבוש הארץ וחלוקתה, ועוד שלוש ערים לעתיד לבוא, בביאת המשיח, כאשר ירחיב ה' את גבול ישראל. פריסת הערים תהיה כך שהמרחק ביניהם ובין גבולות הארץ יתחלק בשווה.
- ההורג במזיד - דינו מיתה.
- הפולש לנחלת חברו בארץ ישראל, עובר על איסור הסגת גבול, נוסף על איסור גזל החל בכל מקום בעולם.
- הטלת עונש או חיוב ממון אינה יכולה להיות על-פי עד אחד. דרושים לשם כך לפחות שני עדים.
- המעיד על אדם ונמצא משקר, יש להחיל עליו את העונש שזמם להביא על האחר.

יציאה לקרב (כ, א-ט)

- אין לפחד מהאויב, יש לבטוח בה' שיביא הניצחון.
- בטרם יציאה לקרב, ידבר הכהן באוזני הלוחמים ויחזק את ליבם.
- יש לשחרר מן השורה ולשלוח לביתם ארבעה סוגי אנשים: הבונה בית ועדיין לא הספיק לחנוך אותו - לגור בו; הנוטע כרם ועדיין לא אכל את ראשית פירותיו; המארס אישה ועדיין לא נשאה; המפחד ועלול להטיל מורך בלב חבריו.
- בראש הלוחמים יעמדו מפקדים שיפיחו בהם רוח קרב איתנה.

מלחמת כיבוש (כ, י-כ)

- בטרם פריצה אל העיר, צריך להציע לתושבים להיכנע בדרכי שלום.
- באין כניעה, ניתן להטיל מצור על העיר.
- בבוא העת, יש לפרוץ אל העיר ולהרוג רק את הזכרים.
- עמים הקרובים ליישובי ישראל, ודבקים בתרבות של עבודה זרה העלולה להשפיע לרעה על יושבי הארץ, צריך להכותם.
- גם בזמן מצור ומלחמה, אין לכרות עצי פרי.

רצח לא מפוענח (כא, א-ט)

- הרוג הנמצא במקום שאינו מיושב ואין ידוע מי הרגו, יבדקו הדיינים לאיזו עיר סמוך ביותר מקום ההרוג.
- זקני העיר הקרובה ייטלו עגלת בקר שעדיין לא נשאה בעול ויערפו אותה סמוך לנחל, בשטח אדמה שלא עובד ולא נזרע. כל אלו סמלים למנוח, שעקב מעשה זדון, לא ניתן לו להמשיך את חייו ו'לעשות פירות'.
- הכוהנים וזקני העיר ירחצו את ידיהם, כאות על ניקיון כפיהם, ויצהירו בקול: "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו". הם יוסיפו ויבקשו מה' שיכפר לכל אלו שאינם אשמים במיתה ויעניש את הראוי לכך. הם מסיימים באומרם: "כי תעשה הישר בעיני ה'". בפרשה 97 פסוקים. ( חומש דברים, פרשת שופטים.)