הספר הזה שאבאר בו... שזכרנו. ואני עתה מתחיל בזכרון השרשים... במצות עשה...
הספר הזה שאבאר בו מנין המצות ואיך ראוי שימנו ואביא ראיה על זה מכתובי התורה וממאמרי החכמים בפירושיהם ואקדים שרשים ראוי לסמוך עליהם במספר המצות וכשיתאמת מספרם במאמר הזה בראיה מבוארת אין ספק בה אז יתבאר למי שיקראהו טעות כל מי שמנה חלוף מה שמנינו אנחנו ואין אנחנו צריכין להשיב על כל אחד בפרט ולא לבאר טעותו כי התועלת והתכלית המכוונת בזה המאמר תגיע למבקשיה בזולת זה וזה כי אני אבאר המצות כלם ומספרם מצוה מצוה ואביא ראיה על כל מה שיש בו ספק או מה שיחשוב מי שאינו בקי בדיני התורה חלופו ואסיר מחשבתו ואבאר מה שיש בו ספק ואין כוונתי בזה המאמר לבאר דין מצוה מן המצות אבל מספרם לבד ואם אבאר מהם בעת שאזכרם אבאר אותו על צד באור השם עד שיודע זה הצווי או האזהרה אי זה דבר הוא וזה השם על איזה דבר נופל וכשתגיע ידיעת מספרם בראיה מזה המאמר אז אזכרם זכרון מוחלט בפתיחת החבור הכולל כמו שזכרתי:
ואני עתה מתחיל בזכרון השרשים שראוי לסמוך עליהם במספר המצות והם י"ד שרשים אחר שאקדים שכל המצות שיכללם ספר התורה אשר נתן לנו האל יתעלה הם תרי"ג מצות מהן מצות עשה רמ"ח מספר אברי גוף האדם ומהן מצות לא תעשה שס"ה והן מספר ימי השנה השמשית וזה המספר נזכר בתלמוד בסוף גמרא מכות אמרו תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני שס"ה כנגד ימות החמה רמ"ח כנגד אבריו של אדם ואמרו גם כן על דרך הדרש כי היות מצות עשה מספר האברים כלומר כל אבר ואבר אומר לו עשה בי מצוה והיות מצות לא תעשה מספר ימי השנה כלומר כל יום ויום אומר לו לאדם אל תעבור בי עבירה וזה מה שלא יסכל אותו אחד מכל מי שמנה המצות ר"ל שזהו מספרם ואמנם נשתבשו שבוש גדול בזכרון הדברים המנויין כמו שיתבאר במאמר הזה וזה מפני שנעלם מהם עניני אלו השרשים הי"ד אשר אבארם עתה:
השרש הראשון מהם - שאין ראוי למנות בכלל הזה המצות שהם מדרבנן:
השרש השני - שאין ראוי למנות כל מה שלמדין באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או ברבוי:
השרש השלישי - שאין ראוי למנות מצות שאין נוהגות לדורות:
השרש הרביעי - שאין ראוי למנות הצווין הכוללים התורה כלה:
השרש החמישי - שאין ראוי למנות טעם המצוה מצוה בפני עצמה:
השרש הששי - שהמצוה שיהיה בה עשה ולא תעשה ראוי שימנה עשה שבה עם מצות עשה ולאו שבה עם מצות לא תעשה:
השרש השביעי - שאין ראוי למנות משפטי המצוה:
השרש השמיני - שאין ראוי למנות שלילת החיוב עם האזהרה:
השרש התשיעי - שאין ראוי למנות הלאוין והעשה אבל הדברים המוזהר מהן והמצווה בהם:
השרש העשירי - שאין ראוי למנות ההקדמות שהן לתכלית אחת מן התכליות:
השרש האחד עשר - שאין ראוי למנות חלקי המצוה בפרט חלק חלק בפני עצמו כשיהיה המקובץ מהם מצוה אחת:
השרש השנים עשר - שאין ראוי למנות חלקי מלאכה מן המלאכות שבא הצווי בעשייתה כל חלק וחלק בפני עצמו:
השרש השלשה עשר - שהמצות לא ירבה מספרם במספר הימים שתתחייב בהן המצוה ההיא:
השרש הארבעה עשר - איך ראוי למנות העמדת הגדרים במצות עשה.
אולי היום תספרו את סיפור ואהבת שלכם?
פרשת השבוע פרשת יתרו
יתרו מגיע למדבר (יח, א-יב)
יתרו חותן משה, נפעם כמו העולם כולו מהניסים והנפלאות שליוו את בני ישראל בצאתם ממצרים ועל ים סוף. הוא מחליט לבוא אל בני ישראל אל מקום חנייתם במדבר. הוא מביא איתו את ציפורה אשת משה ושני בניה גרשום ואליעזר. אלו, יצאו אומנם עם משה למצרים כאשר שלחו האלוקים לגאול את בני ישראל, אולם כשפגש משה את אהרון אחיו, שיצא לקראתו, תמה אהרון על כך שמשה מביא למצרים את בני משפחתו. לקחה ציפורה את שני בניה וחזרה לבית אביה. עתה, כאמור יצאה למדבר יחד עם המשפחה כולה.
משה מקבל את חותנו, אשתו וילדיו בכבוד מלכים ועורך משתה מיוחד לרגל בואם. יתרו שומע ממקור ראשון על כל שאירע לבני ישראל, ואף הוא שהיה כהן לעבודת אלילים, מודה עתה כי "גדול ה' מכל האלוהים".
יתרו כיועץ ארגוני (יח, יג-כז)
למחרת בואו של יתרו, הוא יוצא לראות את עבודת חתנו מנהיג ישראל. לתדהמתו הוא נוכח כי משה יושב מבוקר עד ערב כדי לשפוט את העם, ללמדם תורה וחוקים ולעסוק בכל ענייני הציבור, מהגדולים ביותר ועד הדבר הפעוט ביותר. הוא מביע את דעתו בפני חתנו, כי כך בדרך זו, יבול גם הוא וגם העם העומד לחלות פניו מבוקר עד ערב.
יתרו מציע כי משה יהיה זה שיתווה אומנם את המדיניות וילמד את חוקי ה' לראשי העם, אך את הקשר הישיר עם הציבור יקיים באמצעות שרי משנה. אלו יהיו "אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע". ימונו שרי עשרות, ומעליהם שרי חמישים, מעליהם שרי מאות, ובראש הפירמידה שרי האלפים - שר לכל אלף איש.
משה מקבל את עצת חותנו ומיישמה. יתרו יוצא חזרה לארצו כדי להביא את האמת האלוקית לבני משפחתו ולגיירם.
הכנות למתן תורה (יט, א-טו)
בראש-חודש סיוון, חודש וחצי לאחר צאתם ממצרים, מגיעים בני-ישראל אל מרגלות הר סיני. התובנה כי הם עומדים לקבל את התורה, יוצרת רוח טובה בעם. חנייתם היא "כאיש אחד ובלב אחד" והם נכונים לקבל את ההנחיות לקראת קבלת התורה.
משה עולה אל הר סיני לקבל הנחיות. ה' מודיע לו כי אם ישראל יקבלו עליהם את ברית ה', יהיו לו "סגולה מכל העמים", "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
משה יורד אל העם ומוסר את דברי ה'. תשובת ישראל כאחד: "כל אשר דיבר ה', נעשה"!
משה עולה אל האלוקים ומביא את תשובת העם. ה' אומר לו להנחות את העם להיטהר ולהתקדש לקראת יום מתן התורה. הוא מזהיר אותם מפני התקרבות אל הר סיני בזמן התגלות ה' עליו.
מעמד הר סיני (יט, טז-כה)
לאחר שלושה ימים של הטהרות והתקדשות, בבוקר ו' בסיוון החלו להישמע קולות וברקים מכיוון הר סיני. על ההר נקשר ענן כבד ומתוכו קול שופר ההולך ומתחזק. אלו חלק מתיאורי התורה את המעמד ההיסטורי והכביר של מתן תורה, כשבוודאי תיאורים אלו חלקם כפשוטם, וחלקם מתארים גילויים רוחניים המתוארים בלשון בני אדם.
ה' יורד על הר סיני ומשמיע את הדברות לבני ישראל.
עשרת הדברות (כ, א-יד)
במרכז המעמד המדהים, עשרת הדברות וזאת תמציתן:
1. אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.
2. לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני, לא תעשה לך פסל וכל תמונה...
3. לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא...
4. זכור את יום השבת לקדשו...
5. כבד את אביך ואת אמך...
6. לא תרצח.
7. לא תנאף.
8. לא תגנוב.
9. לא תענה ברעך עד שקר.
10. לא תחמוד...
התרגשות במחנה ישראל (כ, טו-יח)
העם אינו יכול לעמוד בגילוי האלוקי הנשגב. הוא מבקש ממשה שיהיה המגשר בין גילוי האלוקים לבינו. וכך שומע משה את הדברים מפי הגבורה ומוסר לכל העם בכוח האלוקים.
הציוויים שלאחר הגילוי הגדול (כ, יט-כג)
הקב"ה מבקש למסור לבני ישראל שזה עתה נכחו בגילוי אלוקי מן השמים, כי עליהם להיזהר מנטייה אחר עבודת האלילים. חובתם לבנות מזבח אדמה שעליו יביאו קורבנותיהם לה'. הקב"ה מבהיר, שאם יבנו מזבח אבנים, יקפידו לבנות מאבנים שלא הונפה עליהן גרזן ברזל, שכן הברזל המקצר חייו של האדם מחלל את המזבח שנועד להאריך את חייו. כמו-כן יש להקפיד שהעלייה למזבח תהיה באמצעות כבש, ולא במדרגות שהעלייה בהן אינה מכבדת את המזבח.
(בפרשה 72 פסוקים)