שהזהירנו משכון בארץ מצרים לעולם כדי שלא נלמוד ממעשיהם ולא נלך בדרכיהם המגונים והוא אמרו לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. וכבר נכפל אזהרה בזה שלש פעמים, אמרו בגמרא בשלשה מקומות הזהיר הקב"ה את ישראל שלא לשוב למצרים ובשלשה פעמים חזרו ובהם נענשו. אמנם השלשה מקומות אחד מהן אשר זכרנוהו, והשני בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף לראותם, והשלישי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד, אע"פ שהנראה מהדברים שהוא ספור באה הקבלה שהוא אזהרה. וכבר התבאר בגמרא סוכה (דף נ"א): כי אלכסנדריא היא מן העיירות האסורות לשכון, ותחום אלכסנדריא מדתה אורך ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, והיא מכלל ארץ מצרים האסורה לשבת בה אבל מותר ללכת בה בסחורה או לעבור לארץ אחרת. ובבאור אמרו (בירושלמי סנהדרין סוף פרק חלק) לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לפרקמטיא ולכבוש הארץ. (שופטים ושוטרים, מלכים פ"ה):
מצות עשה מצוה קצ
היא שצונו המשפט שנתן לנו במלחמת שאר האומות והיא הנקראת מלחמת הרשות, וזה שאנחנו נצטוינו כשנלחם עמהם שנבטיחם על נפשם לבד אם ישלימו עמנו ויתנו לנו הארצות ונחייבם לתת לנו מסים, ואין שומעין להם עד שיקבלו עליהם את הכל, והוא שיתנו דבר ידוע בכל שנה לפי מה שיגזור המלך שיהיה בעת ההיא, ושיהיו תחת ממשלתו משפילים עצמם ומקטינים. והוא ענין השעבוד, ואם לא ישלימו עמנו נצטוינו להרוג כל זכר הגדולים אשר במדינה ההיא ולקחת כל אשר להם והנשים, והוא אמרו אם לא תשלים עמך וגו'. וזהו כלו נכנס בגדר מלחמת הרשות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בח' מסוטה ובב' מסנהדרין. (שופטים ושוטרים, מלכים פ"ו):
מצות לא תעשה מצוה נו
שהזהירנו מהשלים עם עמון ומואב לעולם, וזה שהאל יתעלה כבר צונו כשנבוא להלחם אל עיר שנשאל השלום קודם המלחמה ושנבקש מהם שישלימו עמנו ואם מסרו העיר בידינו אסור להלחם עמהם ולהרגם כמו שבארנו במצוה ק"צ ממצות עשה, חוץ מעמון ומואב שלא נתנהג עמהם המנהג הזה אבל הזהירנו האל יתעלה מקרוא להם לשלום ולבקש להם לשלום, וזהו אמרו יתעלה לא תדרוש שלומם וטובתם. ולשון ספרי מכלל שנאמר כי תקרב אל עיר לצור עליה יכול אף כאן תלמוד לומר לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם. (שם, מלכים פ"ו):
מצות לא תעשה מצוה נז
שהזהירנו מהשחית האילנות כשנצור על עיר כדי להצר לאנשיה ולהכאיב לבם. הוא אמרו יתעלה לא תשחית את עצה, וכן כל הפסד נכנס תחת לאו זה כגון מי שישרוף בגד לריק או ישבור כלי גם כן עובר משום לא תשחית ולוקה, ואמר אזהרתה מהכא כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות. וכבר נתבארו משפטי מצוה זו בבבא קמא ובבא בתרא. (שופטים ושוטרים, שם):
מצות עשה מצוה קצב
היא שצונו כשיצאו חיילותינו למלחמה להכין להם דרך חוץ מהמחנות לצאת בו העם ולא יעשה איש צרכיו בכל מקום ובין המלונות כמו שיעשו האומות. והוא אמרו יתעלה ויד תהיה לך. ולשון ספרי אין יד אלא מקום שנאמר והנה מציב לו יד. (כי תצא):
מצות עשה מצוה קצג
היא שצונו שיהא כלי החפירה תלוי עם כלי המלחמה עם כל אחד מאנשי החיל לחפור בו במקום יפנה בו בדרך ההיא המוכנת לזה ויכסה הצואה אחרי צאתו עד שלא תראה הצואה על פני הארץ כלל במחנה המלחמה כמו שאמר בראש הפרשה כי תצא מחנה על אויביך. ולשון מצוה זו ויתד תהיה לך על אזניך. ולשון ספרי אין אזניך אלא מקום זיוניך. (כי תצא, הלכות מלכים פ"ו):
אולי היום תספרו את סיפור ואהבת שלכם?
פרשת השבוע פרשת יתרו
יתרו מגיע למדבר (יח, א-יב)
יתרו חותן משה, נפעם כמו העולם כולו מהניסים והנפלאות שליוו את בני ישראל בצאתם ממצרים ועל ים סוף. הוא מחליט לבוא אל בני ישראל אל מקום חנייתם במדבר. הוא מביא איתו את ציפורה אשת משה ושני בניה גרשום ואליעזר. אלו, יצאו אומנם עם משה למצרים כאשר שלחו האלוקים לגאול את בני ישראל, אולם כשפגש משה את אהרון אחיו, שיצא לקראתו, תמה אהרון על כך שמשה מביא למצרים את בני משפחתו. לקחה ציפורה את שני בניה וחזרה לבית אביה. עתה, כאמור יצאה למדבר יחד עם המשפחה כולה.
משה מקבל את חותנו, אשתו וילדיו בכבוד מלכים ועורך משתה מיוחד לרגל בואם. יתרו שומע ממקור ראשון על כל שאירע לבני ישראל, ואף הוא שהיה כהן לעבודת אלילים, מודה עתה כי "גדול ה' מכל האלוהים".
יתרו כיועץ ארגוני (יח, יג-כז)
למחרת בואו של יתרו, הוא יוצא לראות את עבודת חתנו מנהיג ישראל. לתדהמתו הוא נוכח כי משה יושב מבוקר עד ערב כדי לשפוט את העם, ללמדם תורה וחוקים ולעסוק בכל ענייני הציבור, מהגדולים ביותר ועד הדבר הפעוט ביותר. הוא מביע את דעתו בפני חתנו, כי כך בדרך זו, יבול גם הוא וגם העם העומד לחלות פניו מבוקר עד ערב.
יתרו מציע כי משה יהיה זה שיתווה אומנם את המדיניות וילמד את חוקי ה' לראשי העם, אך את הקשר הישיר עם הציבור יקיים באמצעות שרי משנה. אלו יהיו "אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע". ימונו שרי עשרות, ומעליהם שרי חמישים, מעליהם שרי מאות, ובראש הפירמידה שרי האלפים - שר לכל אלף איש.
משה מקבל את עצת חותנו ומיישמה. יתרו יוצא חזרה לארצו כדי להביא את האמת האלוקית לבני משפחתו ולגיירם.
הכנות למתן תורה (יט, א-טו)
בראש-חודש סיוון, חודש וחצי לאחר צאתם ממצרים, מגיעים בני-ישראל אל מרגלות הר סיני. התובנה כי הם עומדים לקבל את התורה, יוצרת רוח טובה בעם. חנייתם היא "כאיש אחד ובלב אחד" והם נכונים לקבל את ההנחיות לקראת קבלת התורה.
משה עולה אל הר סיני לקבל הנחיות. ה' מודיע לו כי אם ישראל יקבלו עליהם את ברית ה', יהיו לו "סגולה מכל העמים", "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
משה יורד אל העם ומוסר את דברי ה'. תשובת ישראל כאחד: "כל אשר דיבר ה', נעשה"!
משה עולה אל האלוקים ומביא את תשובת העם. ה' אומר לו להנחות את העם להיטהר ולהתקדש לקראת יום מתן התורה. הוא מזהיר אותם מפני התקרבות אל הר סיני בזמן התגלות ה' עליו.
מעמד הר סיני (יט, טז-כה)
לאחר שלושה ימים של הטהרות והתקדשות, בבוקר ו' בסיוון החלו להישמע קולות וברקים מכיוון הר סיני. על ההר נקשר ענן כבד ומתוכו קול שופר ההולך ומתחזק. אלו חלק מתיאורי התורה את המעמד ההיסטורי והכביר של מתן תורה, כשבוודאי תיאורים אלו חלקם כפשוטם, וחלקם מתארים גילויים רוחניים המתוארים בלשון בני אדם.
ה' יורד על הר סיני ומשמיע את הדברות לבני ישראל.
עשרת הדברות (כ, א-יד)
במרכז המעמד המדהים, עשרת הדברות וזאת תמציתן:
1. אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.
2. לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני, לא תעשה לך פסל וכל תמונה...
3. לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא...
4. זכור את יום השבת לקדשו...
5. כבד את אביך ואת אמך...
6. לא תרצח.
7. לא תנאף.
8. לא תגנוב.
9. לא תענה ברעך עד שקר.
10. לא תחמוד...
התרגשות במחנה ישראל (כ, טו-יח)
העם אינו יכול לעמוד בגילוי האלוקי הנשגב. הוא מבקש ממשה שיהיה המגשר בין גילוי האלוקים לבינו. וכך שומע משה את הדברים מפי הגבורה ומוסר לכל העם בכוח האלוקים.
הציוויים שלאחר הגילוי הגדול (כ, יט-כג)
הקב"ה מבקש למסור לבני ישראל שזה עתה נכחו בגילוי אלוקי מן השמים, כי עליהם להיזהר מנטייה אחר עבודת האלילים. חובתם לבנות מזבח אדמה שעליו יביאו קורבנותיהם לה'. הקב"ה מבהיר, שאם יבנו מזבח אבנים, יקפידו לבנות מאבנים שלא הונפה עליהן גרזן ברזל, שכן הברזל המקצר חייו של האדם מחלל את המזבח שנועד להאריך את חייו. כמו-כן יש להקפיד שהעלייה למזבח תהיה באמצעות כבש, ולא במדרגות שהעלייה בהן אינה מכבדת את המזבח.
(בפרשה 72 פסוקים)