ב"ה דף הבית להתקשרות בקיום הוראותיו ונלכה באורחותיו

יום יום
רמב״ם





    לא בתקופת ספירת העומר
    אגרת קודש
    תמונה שבועית לחודש 4
    הלכה

    מ"ע קעו. מל"ת רפד. מ"ע קעה.

    מצות עשה מצוה קעו

    היא שצונו למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצות התורה ויחזירו את הנוטים מדרך האמת אליה על כרחם ויצוו לעשות טוב ויחזרו מהרע ויעמידו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצות התורה ואזהרותיה נדונות לפי אמונת כל איש. ומתנאי מצוה זו שיהיו השופטים האלו מדרגה למעלה ממדרגה וזו כשיתמנו בכל עיר שלשה ועשרים דיינין מקובצין כלם במקום אחד בשער העיר שהיא ראויה למספר הזה ואלו הן סנהדרי קטנה ויתמנו בירושלים בית דין הגדול משבעים דיינין ויתמנה אחד על אלו השבעים והוא ראש ישיבה והוא שקראוהו חכמים נשיא גם כן ויהיו כלם מקובצים במקום אחד מיוחד להם ועיר שאנשיה מועטין שאינה ראויה לסנהדרי קטנה יתמנו בה שלשה לעשות הדינין הקטנים והדבר הקשה יביאו למי שלמעלה מהם והם ימנו שוטרים נוגשים בעם יסבבו בעיר בשוקים וברחובות ויביטו עניני העם בעסקיהם עד שלא יעשו עול אפילו בדבר מועט. והצווי שבא במצוה זו הוא אמרו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. ולשון ספרי מנין שממנין בית דין תלמוד לומר שופטים ושוטרים ומנין שממנין אחד על כלם תלמוד לומר תתן לך ומנין שממנין בית דין לכל שבט ושבט להיות דן את שבטו תלמוד לומר לשבטיך ושפטו את העם על כרחם. וכבר נכפל הצווי הזה למנות שבעים זקנים, והוא אמרו יתעלה אספה לי שבעים איש ואמרו כל מקום שנאמר לי הרי הוא קיים כמו וכהנו לי כלומר שהוא דבר מתמיד ואינה מצוה לפי שעה אבל הוא ראוי ומחוייב לדורי דורות. ודע אלו המנויין כלם כלומר סנהדרי גדולה וקטנה ובית דין של שלשה וזולתם מן המנויין אמנם יהיו כלם בארץ ישראל וכשנתקיימה הסמיכה בארץ ישראל אז אפשר לסמוכים ההם שישפטו בארץ ובחוצה לארץ אבל לא ידונו דיני נפשות לא בארץ ולא בחוצה לארץ אלא אם כן היה בית הבחירה עומד כמו שבארנו בפתיחת המאמר. ולשון ספרי באמרו מכה נפש בשגגה והיו אלה לכם אמרו בכל מושבותיכם בחוצה לארץ יכול אף ערי מקלט יהיו נוהגות בחוצה לארץ תלמוד לומר אלה אלה הדינין נוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ וערי מקלט אינן נוהגות אלא בארץ. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלם בסנהדרין. (הלכות סנהדרין פ"א):

    מצות לא תעשה מצוה רפד

    הזהיר בית דין הגדול וראשי ישיבה שלא למנות דיין אדם שאינו חכם בחכמת התורה בעבור מעלות אחרות שיהיו לו וימנו אותו בעבורם, הנה הוא מוזהר מזה, אבל לא תביט התורה במנוי זולת לחריצות האיש בחכמת התורה והיותו יודע צווייה ואזהרותיה והנהגתו וחזקתו במעשים טובים והנאותים לזה, והזהירה ממנות ממונה בעבור מעלות אחרות, והוא אמרו לא תכירו פנים. ולשון ספרי לא תכירו זה הממונה להושיב הדיינין, רוצה לומר שזאת האזהרה אמנם לאיש שימנה הדיינים על ישראל שהוזהר שלא למנותם בעבור מה שהקדמנו, שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין איש פלוני גבור או יודע בכל לשון אושיבנו דיין נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו בקי לכך אמר לא תכירו. (דברים, שם פי"ג):

    מצות עשה מצוה קעה

    היא שצוה לנטות אחרי רבים כשתפול מחלוקת בין החכמים בדין מדיני התורה כלה וכן נמשך ונטה בדין פרטי בין ראובן ושמעון דרך משל כשתפול מחלוקת בין דייני עירם אם שמעון הוא חייב אם ראובן, נמשך אחר הרוב. והוא אמרו יתעלה אחרי רבים להטות. ובבאור אמרו (חולין י"א) רובא דאורייתא. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ודקדוקיה ופירושיה במקומות מסנהדרין. (שופטים ושוטרים, הלכות ממרים פ"א):
    אולי היום תספרו את סיפור ואהבת שלכם?

    פרשת השבוע פרשת שמות

    מלך חדש - גזרות חדשות (א, א-כב)

    פרשת שמות פותחת באזכור שניים עשר השבטים שירדו למצרים ומהם קם והיה עם ישראל. שבעים נפש מנתה משפחת יעקב ברדתה למצרים. אך מאז חלפו שנים, יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא נפטרו, ובני ישראל התרבו מאוד ומילאו את מצרים.
    גם המלכות נשתנתה. למצרים קם מלך חדש שהתכחש לפועלו העצום של יוסף למען הממלכה. המלך התנכר לבני ישראל וחשש מהתרבותם. הוא פונה לבני עמו ומציע לפתוח במיזם לאומי שמטרתו דיכוי בני ישראל ומניעת חבירה שלהם לאויבי ההמלכה כ'גיס חמישי'.
    המצרים גוזרים עבדות על בני ישראל ומקימים מערך של גובי מס, נוגשים ושוטרים. הללו מענים את העם ומעבידים אותו בפרך. אך למרות כל זאת ממשיכים בני ישראל להתרבות באורח פלא.
    פרעה קורא למיילדות העבריות, יוכבד בת לוי ובתה מרים המכונות שפרה ופועה, ומצווה עליהן להרוג את הזכרים הנולדים לבנות ישראל. המיילדות הצדקניות יראות את ה' ואינן מקיימות את גזרת המלך. פרעה אינו מוותר ומצווה לכל בני עמו לתפוס כל תינוק הנולד לבני ישראל ולהשליכו ליאור.

    לידת משה (ב, א-י)

    יוכבד הגיבורה זוכה ונולד לבן שכבר בלידתו ממלא את הבית באור מיוחד של קדושה. שלושה חודשים היא מצליחה להחביאו בבית מפני הנוגשים המצריים, ואז היא נאלצת להוציא אותו בהיחבא אל היאור ושם להצפינו בתוך תיבה קטנה. מרים ביתה של יוכבד, צופה מרחוק אל התיבה בתקווה ובתפילה לבאות.
    בת פרעה יוצאת עם פמלייתה לרחוץ ביאור ומגלה להפתעתה את התיבה ובה תינוק בוכה. היא מנסה להרגיע את הילד, להאכילו, אך אינה מצליחה. מרים מנצלת את מבוכתה של בת פרעה ומציעה לעזור. הילד הוא מילדי העברים, היא אומרת, והא יינק רק ממינקת עברייה. בהסכמת בת פרעה ממהרת מרים לקרוא לאימה, ואכן התינוק נרגע ומסכים לינוק את ארוחתו. הנסיכה מסכמת עם יוכבד כי תגדל עבורה את הילד, מבלי לדעת כי היא אמו של הילד ומבלי להעלות אף בדמיונה כי היא, ביתו של פרעה, מצילה ילד עברי שסופו להכות את מצריים ולהחריבה. לאחר שגדל, מובא הילד לבית המלך אל הבת שנותנת לו את השם משה - "כי מן המים משיתהו".

    משה בבית פרעה ובגלות מדין (ב, יא-כב)

    למרות שמשה גדל בבית פרעה, הוא יודע על מוצאו והשתייכותו, ומסתבר שהמודעות שלו לסבלם של אחיו והדאגה לשלומם ולעתידם בוערת בקרבו. הוא עולה לגדולה בחצר המלוכה ויוצא לראות במה יוכל לעזור לאחיו הנאנקים תחת עול העבדות. כשמשה מבחין במצרי המכה יהודי, הוא אינו מהסס. לאחר שהוא מוודא כי אין איש בסביבה, הוא הורג את המצרי וטומן אותו בחול.
    לצערו של משה, הוא נתקל למחרת היום באירוע קשה יותר. הפעם המריבה היא בין אחים, שניים מבני ישראל. בצערו, פונה משה אל אחד הניצים ושואל אותו "רשע, למה תכה רעך". הרשע אינו נשאר חייב ומבהיר למשה כי הוא יודע על הרג המצרי ביום הקודם. ואכן הדבר מתגלגל ונודע גם לפרעה. המלך מבין כי הילד המחונן והמקסים שגדל בביתו אינו תמים כל-כך והוא עשוי לעשות לו צרות רבות. פרעה מחליט להוציא את משה להורג. כששומע זאת משה, הוא בורח ומגיע למדיין. על יד באר המים, הוא פוגש את בנותיו של כהן מידיין רעואל, הידוע יותר בשם יתרו. הבנות באו להשקות את הצאן, אך הרועים מגרשים אותם. משה ממהר להושיע את הבנות. יתרו מתרשם מאצילותו וגבורתו של הזר, מזמינו לביתו ואף משיא לו את ביתו הגדולה, ציפורה. למשה ולציפורה נולד בן, גרשום.

    זעקת ישראל עולה לשמים (ב, כג-כה)

    סיפור קורותיו של משה מגיע לרגע הטלת שליחות הגאולה על כתפיו. כרקע לכך מספרת התורה על מצבם הקשה-והולך של בני ישראל במצרים ועל זעקתם שעולה אל האלוקים. הקב"ה שומע את בניו, זוכר את בריתו עם האבות ובוחר במשה להושיע את ישראל.

    מעמד הסנה (ג, א-כב)

    משה רועה את צאן יתרו חותנו. הוא יוצא עם הצאן למסעות תוך חיפוש מרעה דשן ובדאגה לשלומו של כל גדי בעדר. יום אחד הוא מגיע למרגלות הר חורב, הוא הר סיני, ושם נגלה אליו מחזה מדהים. הוא רואה צמח קטן הנקרא סנה בוער באש, אך אינו נשרף. כשהוא מתקרב לחזות במחזה המופלא, קורא אליו ה' מתוך הסנה - "משה, משה". והוא עונה "הנני".
    הקב"ה מצווה עליו "של נעלך מעל רגליך", עליך לחלוץ את נעליך כי המקום הוא קדוש. ה' אומר למשה כי הוא רואה את סבלות בני ישראל ורוצה לקיים את הבטחתו לאבות ולהוציא את בני-ישראל ממצרים. את התפקיד להושיע את ישראל הוא מטיל עליו, על משה.
    משה מצטנע וטוען כי אינו ראוי לתפקיד. ה' אומר לו כי יהיה עמו. הוא גם מספר לו כי בסופו של דבר יגיע עם ישראל למקום בו משה עומד עתה ויקבלו את התורה. הוא מצווה עליו לאסוף את זקני ישראל וללכת איתם אל פרעה. אומנם, מנבא ה', פרעה לא יסכים אך אה' יכה בו ולבסוף יאלץ להוציא את בני ישראל ממצרים.

    אותות ההוכחה (ד, א-יז)

    משה מביע את חששו כי העם לא ישמע לו. ה' נותן בידיו אותות שיסייעו לו בהוכחת שליחותו מול בני ישראל. המטה שהופך לנחש ושב להיות מטה, והיד שמצטרעת תחת החיק וחוזרת אף היא לרפואתה. עוד הוא נותן בידיו אות שלישי - לקחת ממימי היאור וכשיניחם ביבשה יהפכו לדם.
    משה ממשיך להצטנע בסרבו לקבל את התפקיד. ה' עונה למשה על כל טיעוניו ולבסוף נוזף בו ומודיע לו כי יצרף אליו את אהרון אחיו הגדול. גורם נוסף בשליחות משה הוא המטה שיהיה למחולל האותות והניסים.

    משה יוצא לשליחות (ד, יח-לא)

    משה שב אל חותנו, נפרד ממנו בהסבירו שהוא יוצא לבקר את אחיו במצרים, ולוקח עמו את אשתו וילדיו. ה' נגלה אליו שוב ומוסר בידיו את דברי השליחות לפרעה שתוכנם: הוצא את בני בכורי לחירות, שאם לא כן אהרוג אני את בנך בכורך".
    בחנייתו במלון בדרך למצריים, משה נמצא בסכנת חיים. העובדה שלא מל את בנו הצעיר אליעזר גורמת לקטרוג. ציפורה ממהרת ומקיימת את המצווה וכך מצילה את חיי בעלה.
    אהרון, שה' מודיע לו על שליחות משה ועל חלקו שלו בגאולת ישראל, יוצא לקראת אחיו. המפגש המרגש בין שני האחים מתרחש אף הוא באותו מקום היסטורי, בהר סיני.
    שני האחים מגיעים למצרים ואוספים את כל זקני העדה. אהרון מספר להם את דברי ה' ומשה עורך לעיניהם את האותות שנתן בידיו ה'.
    השמועה מתגלגלת ומגיעה אל כל בני ישראל. הם מאמינים בדברי ה' ומודים לו על הרגע הגדול הקרב ובא - הגאולה ממצרים.

    מפגש ראשון עם פרעה ותוצאות קשות (ה, א-כג)

    משה ואהרון מתייצבים לפני פרעה ומצווים עליו בשליחות ה' להוציא את בני ישראל ממצרים כדי שיוכלו לעבוד את ה' במדבר. המלך מסרב באומרו כי אינו מכיר בה'. כדי להוכיח את נחישותו וכדי להדוף כל ניסיון התקוממות, מכביד פרעה את ידו על בני ישראל. הוא מצווה על נוגשיו להפסיק את אספקת חומרי הגלם לעבדים. מעתה, על-פי צו המלך, יקוששו העבדים העבריים בעצמם את הקש לייצור הלבנים. פרעה גם עומד על כך שכמות הלבנים המיוצרות לא תפחת מקודם.
    וכך אצים ורצים הנוגשים ומכים את שוטרי בני-ישראל, אלה העבריים הממונים על עבודת אחיהם, שימריצו את העבדים במלאכתם. כשמתלוננים השוטרים העבריים בפני פרעה, הוא מפנה אצבע מאשימה אל משה ואהרון שמנסים להכניס רפיון בעבודת בני ישראל. כמה מבני ישראל פונים בכעס למשה ולאהרון ומטיחים בהם את האשמה למצב החדש שנוצר.
    משה חוזר אל ה' ובלב קרוע מתאונן "למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני"?!..."

    הבטחת ה' (ו', א)

    ה' מבטיח למשה כי עתה יראה את מופתי ה'. פרעה ילקה בעוצמה רבה, ויתחנן לבני ישראל כי יצאו ממצרים!
    (בפרשה 124 פסוקים)
    לא נמצא תוכן גאולה לתאריך זה
    ___
    • ספר המצוות לצעירים
    • ספר המצוות
    • היום יום
    • איגרת יומית
    • משיח וגאולה
    • הלכה שבועית

    חדר ניגונים דף הבית להתקשרות