ב"ה דף הבית להתקשרות בקיום הוראותיו ונלכה באורחותיו

פרשת השבוע פרשת שמות

מלך חדש - גזרות חדשות (א, א-כב)

פרשת שמות פותחת באזכור שניים עשר השבטים שירדו למצרים ומהם קם והיה עם ישראל. שבעים נפש מנתה משפחת יעקב ברדתה למצרים. אך מאז חלפו שנים, יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא נפטרו, ובני ישראל התרבו מאוד ומילאו את מצרים.
גם המלכות נשתנתה. למצרים קם מלך חדש שהתכחש לפועלו העצום של יוסף למען הממלכה. המלך התנכר לבני ישראל וחשש מהתרבותם. הוא פונה לבני עמו ומציע לפתוח במיזם לאומי שמטרתו דיכוי בני ישראל ומניעת חבירה שלהם לאויבי ההמלכה כ'גיס חמישי'.
המצרים גוזרים עבדות על בני ישראל ומקימים מערך של גובי מס, נוגשים ושוטרים. הללו מענים את העם ומעבידים אותו בפרך. אך למרות כל זאת ממשיכים בני ישראל להתרבות באורח פלא.
פרעה קורא למיילדות העבריות, יוכבד בת לוי ובתה מרים המכונות שפרה ופועה, ומצווה עליהן להרוג את הזכרים הנולדים לבנות ישראל. המיילדות הצדקניות יראות את ה' ואינן מקיימות את גזרת המלך. פרעה אינו מוותר ומצווה לכל בני עמו לתפוס כל תינוק הנולד לבני ישראל ולהשליכו ליאור.

לידת משה (ב, א-י)

יוכבד הגיבורה זוכה ונולד לבן שכבר בלידתו ממלא את הבית באור מיוחד של קדושה. שלושה חודשים היא מצליחה להחביאו בבית מפני הנוגשים המצריים, ואז היא נאלצת להוציא אותו בהיחבא אל היאור ושם להצפינו בתוך תיבה קטנה. מרים ביתה של יוכבד, צופה מרחוק אל התיבה בתקווה ובתפילה לבאות.
בת פרעה יוצאת עם פמלייתה לרחוץ ביאור ומגלה להפתעתה את התיבה ובה תינוק בוכה. היא מנסה להרגיע את הילד, להאכילו, אך אינה מצליחה. מרים מנצלת את מבוכתה של בת פרעה ומציעה לעזור. הילד הוא מילדי העברים, היא אומרת, והא יינק רק ממינקת עברייה. בהסכמת בת פרעה ממהרת מרים לקרוא לאימה, ואכן התינוק נרגע ומסכים לינוק את ארוחתו. הנסיכה מסכמת עם יוכבד כי תגדל עבורה את הילד, מבלי לדעת כי היא אמו של הילד ומבלי להעלות אף בדמיונה כי היא, ביתו של פרעה, מצילה ילד עברי שסופו להכות את מצריים ולהחריבה. לאחר שגדל, מובא הילד לבית המלך אל הבת שנותנת לו את השם משה - "כי מן המים משיתהו".

משה בבית פרעה ובגלות מדין (ב, יא-כב)

למרות שמשה גדל בבית פרעה, הוא יודע על מוצאו והשתייכותו, ומסתבר שהמודעות שלו לסבלם של אחיו והדאגה לשלומם ולעתידם בוערת בקרבו. הוא עולה לגדולה בחצר המלוכה ויוצא לראות במה יוכל לעזור לאחיו הנאנקים תחת עול העבדות. כשמשה מבחין במצרי המכה יהודי, הוא אינו מהסס. לאחר שהוא מוודא כי אין איש בסביבה, הוא הורג את המצרי וטומן אותו בחול.
לצערו של משה, הוא נתקל למחרת היום באירוע קשה יותר. הפעם המריבה היא בין אחים, שניים מבני ישראל. בצערו, פונה משה אל אחד הניצים ושואל אותו "רשע, למה תכה רעך". הרשע אינו נשאר חייב ומבהיר למשה כי הוא יודע על הרג המצרי ביום הקודם. ואכן הדבר מתגלגל ונודע גם לפרעה. המלך מבין כי הילד המחונן והמקסים שגדל בביתו אינו תמים כל-כך והוא עשוי לעשות לו צרות רבות. פרעה מחליט להוציא את משה להורג. כששומע זאת משה, הוא בורח ומגיע למדיין. על יד באר המים, הוא פוגש את בנותיו של כהן מידיין רעואל, הידוע יותר בשם יתרו. הבנות באו להשקות את הצאן, אך הרועים מגרשים אותם. משה ממהר להושיע את הבנות. יתרו מתרשם מאצילותו וגבורתו של הזר, מזמינו לביתו ואף משיא לו את ביתו הגדולה, ציפורה. למשה ולציפורה נולד בן, גרשום.

זעקת ישראל עולה לשמים (ב, כג-כה)

סיפור קורותיו של משה מגיע לרגע הטלת שליחות הגאולה על כתפיו. כרקע לכך מספרת התורה על מצבם הקשה-והולך של בני ישראל במצרים ועל זעקתם שעולה אל האלוקים. הקב"ה שומע את בניו, זוכר את בריתו עם האבות ובוחר במשה להושיע את ישראל.

מעמד הסנה (ג, א-כב)

משה רועה את צאן יתרו חותנו. הוא יוצא עם הצאן למסעות תוך חיפוש מרעה דשן ובדאגה לשלומו של כל גדי בעדר. יום אחד הוא מגיע למרגלות הר חורב, הוא הר סיני, ושם נגלה אליו מחזה מדהים. הוא רואה צמח קטן הנקרא סנה בוער באש, אך אינו נשרף. כשהוא מתקרב לחזות במחזה המופלא, קורא אליו ה' מתוך הסנה - "משה, משה". והוא עונה "הנני".
הקב"ה מצווה עליו "של נעלך מעל רגליך", עליך לחלוץ את נעליך כי המקום הוא קדוש. ה' אומר למשה כי הוא רואה את סבלות בני ישראל ורוצה לקיים את הבטחתו לאבות ולהוציא את בני-ישראל ממצרים. את התפקיד להושיע את ישראל הוא מטיל עליו, על משה.
משה מצטנע וטוען כי אינו ראוי לתפקיד. ה' אומר לו כי יהיה עמו. הוא גם מספר לו כי בסופו של דבר יגיע עם ישראל למקום בו משה עומד עתה ויקבלו את התורה. הוא מצווה עליו לאסוף את זקני ישראל וללכת איתם אל פרעה. אומנם, מנבא ה', פרעה לא יסכים אך אה' יכה בו ולבסוף יאלץ להוציא את בני ישראל ממצרים.

אותות ההוכחה (ד, א-יז)

משה מביע את חששו כי העם לא ישמע לו. ה' נותן בידיו אותות שיסייעו לו בהוכחת שליחותו מול בני ישראל. המטה שהופך לנחש ושב להיות מטה, והיד שמצטרעת תחת החיק וחוזרת אף היא לרפואתה. עוד הוא נותן בידיו אות שלישי - לקחת ממימי היאור וכשיניחם ביבשה יהפכו לדם.
משה ממשיך להצטנע בסרבו לקבל את התפקיד. ה' עונה למשה על כל טיעוניו ולבסוף נוזף בו ומודיע לו כי יצרף אליו את אהרון אחיו הגדול. גורם נוסף בשליחות משה הוא המטה שיהיה למחולל האותות והניסים.

משה יוצא לשליחות (ד, יח-לא)

משה שב אל חותנו, נפרד ממנו בהסבירו שהוא יוצא לבקר את אחיו במצרים, ולוקח עמו את אשתו וילדיו. ה' נגלה אליו שוב ומוסר בידיו את דברי השליחות לפרעה שתוכנם: הוצא את בני בכורי לחירות, שאם לא כן אהרוג אני את בנך בכורך".
בחנייתו במלון בדרך למצריים, משה נמצא בסכנת חיים. העובדה שלא מל את בנו הצעיר אליעזר גורמת לקטרוג. ציפורה ממהרת ומקיימת את המצווה וכך מצילה את חיי בעלה.
אהרון, שה' מודיע לו על שליחות משה ועל חלקו שלו בגאולת ישראל, יוצא לקראת אחיו. המפגש המרגש בין שני האחים מתרחש אף הוא באותו מקום היסטורי, בהר סיני.
שני האחים מגיעים למצרים ואוספים את כל זקני העדה. אהרון מספר להם את דברי ה' ומשה עורך לעיניהם את האותות שנתן בידיו ה'.
השמועה מתגלגלת ומגיעה אל כל בני ישראל. הם מאמינים בדברי ה' ומודים לו על הרגע הגדול הקרב ובא - הגאולה ממצרים.

מפגש ראשון עם פרעה ותוצאות קשות (ה, א-כג)

משה ואהרון מתייצבים לפני פרעה ומצווים עליו בשליחות ה' להוציא את בני ישראל ממצרים כדי שיוכלו לעבוד את ה' במדבר. המלך מסרב באומרו כי אינו מכיר בה'. כדי להוכיח את נחישותו וכדי להדוף כל ניסיון התקוממות, מכביד פרעה את ידו על בני ישראל. הוא מצווה על נוגשיו להפסיק את אספקת חומרי הגלם לעבדים. מעתה, על-פי צו המלך, יקוששו העבדים העבריים בעצמם את הקש לייצור הלבנים. פרעה גם עומד על כך שכמות הלבנים המיוצרות לא תפחת מקודם.
וכך אצים ורצים הנוגשים ומכים את שוטרי בני-ישראל, אלה העבריים הממונים על עבודת אחיהם, שימריצו את העבדים במלאכתם. כשמתלוננים השוטרים העבריים בפני פרעה, הוא מפנה אצבע מאשימה אל משה ואהרון שמנסים להכניס רפיון בעבודת בני ישראל. כמה מבני ישראל פונים בכעס למשה ולאהרון ומטיחים בהם את האשמה למצב החדש שנוצר.
משה חוזר אל ה' ובלב קרוע מתאונן "למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני"?!..."

הבטחת ה' (ו', א)

ה' מבטיח למשה כי עתה יראה את מופתי ה'. פרעה ילקה בעוצמה רבה, ויתחנן לבני ישראל כי יצאו ממצרים!
(בפרשה 124 פסוקים)