- ספר המצוות לצעירים
- ספר המצוות
- היום יום
- איגרת יומית
- משיח וגאולה
- הלכה שבועית
- 31היום לעומר
ב"ה דף הבית להתקשרות בקיום הוראותיו ונלכה באורחותיו
- דף הבית להתקשרות
- חדר ניגונים
- המצפה-בקרוב
- אודות
סדר ספירת העומר
הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עוֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעוֹמֶר.
הַיּוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם לָעוֹמֶר, שֶׁהֵם אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת וּשְׁלֹשָׁה יָמִים לעומר
הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמָהּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה.
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
ריבונו של עולם
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפֹּר סְפִירַת הָעוֹמֶר כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'.
כְּדֵי שֶׁיִּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה תפארת שבהוד לעומר וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וְעַל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
מצות לא תעשה מצוה רסב
הזהיר מענות אמה עבריה כשנקנה אותה אם נשאה, רוצה לומר שנחסר ממנה מזונה כסותה ועונתה על דרך הענוי וההכאבה. והוא אמרו שארה כסותה ועונתה לא יגרע. וזאת האזהרה תכלול כל מי שישא בת ישראל שלא יענה אותה בדבר מאלו הדברים על צד ההכאבה והצער. והוא אמרו באמה העבריה שהזהיר שלא למנוע ממנה שארה כסותה ועונתה כמשפט הבנות יעשה לה, הנה הודיענו כי משפט הבנות הוא שלא ימנע מהם שאר כסות ועונה. ואמרו במכילתא וכי מה למדנו במשפט הבנות מעתה, אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, ושם אמרו שארה אלו מזונות כסותה כמשמעה ועונתה דרך ארץ. (משפטים, הלכות אישות פי"ד):כמוך ממש
הצדיק רבי אלימלך מליז'נסק היה נוהג לצאת לגלות בעיירות רחוקות יחד עם אחיו רבי זושא מאניפולי על מנת לזכך את גופם ולכפר על עוונות ישראל. הם לא נחלו כבוד רב באותם מסעות. השניים היו סופגים ביזיונות, עלבונות, ולעיתים נחשדים על לא עוול בכפם. כך עבדו לזכך את עצמם ולרכוש מדרגות עליונות בעבודת הבורא. חלק נכבד מהסיגופים ומהייסורים של הגלויות תפסו הגעגועים למשפחותיהם. ימים רבים היו מנותקים מבני המשפחה מבלי לדעת מה שלומם. באחת מן הפעמים, בחזור מגלות ממושכת בעיירות נידחות, חזר רבי אלימלך לעירו. הוא נכנס בשערי העיר וצעד ברחוב הראשי אל עבר ביתו. סוף סוף יוכל להיפגש עם משפחתו היקרה, אותה כבר זמן רב שלא ראה. על ידו חלפה עגלת נוסעים בדרכה אל היציאה מן העיר. מתוך העגלה בקעו קולות רמים שהסבו את תשומת ליבו. "אוי!", נאנח אחד, "נשמה טובה הוא אלעזר'ל! אנו מוכרחים לנסות כל שאפשר כדי להציל את חייו". חברו החרה-החזיק אחריו: "אכן, אכן", אמר בדאגה, "אסור לחסוך בהוצאות. הלוואי שהפרופסור יסכים לרפאו". העגלה המשיכה בדרכה, אבל הדברים ששמע רבי אלימלך פגעו בליבו כחץ. הוא נאלם דום, חרדה עמוקה מילאה את ליבו. אוי וי! – חשב – הלוא אלעזר'ל הוא בנו-יקירו, אלעזר שלו! ה' ירחם, מי יודע מה אירע לו? מדוע צריך לנסוע להביא פרופסור מיוחד כדי להציל את חייו? האם לקה במחלה קשה חלילה? כעבור רגע, התעשת רבי אלימלך, נטל את תרמילו והמשיך בצעדים מהירים בדרכו אל ביתו. ליד הבית הבחין בהתקהלות. כמה יהודים עמדו ושוחחו בלהט, והוא כבר הבין מעצמו על מה הם משוחחים. "הוא חולה אנוש", שמע מרחוק, ורבי אלימלך לא ידע את נפשו. הוא התקרב עוד מעט למקומם, ועתה יכול היה להאזין לדבריהם בבהירות. הוא שמע עוד כמה מילים, והתמונה התבהרה. לא מדובר באלעזר'ל שלו, אלא באלעזר'ל השכן, בנו של יחזקאל הבלן. רבי אלימלך נשם לרווחה. אבן ענקית ירדה מלבו. הסיוט הנורא התפוגג כלא היה. אבל אז נדרך שנית וקפא על עומדו. מחשבה חדשה וחמורה פילחה את ליבו וזעזעה את נפשו. לא ייתכן! הרהר. הוא תפס את ראשו בשתי ידיו ופרץ בבכי מר. "אוי, מיילך מיילך!", זעק בבכי, "מה אירע לך? לשם מה יצאת לגלות ארוכה כל-כך, כיתת את רגליך וסיגפת את גופך? מה התועלת בכל זה, אם עדיין אתה מרגיש הבדל בין אלעזר'ל בנך לאלעזר'ל שני, בנו של הבלן? היכן היא מצוות אהבת ישראל, האומרת שעליך לאהוב כל יהודי כמוך ממש? הכיצד רווח לך למשמע הבשורה שבנך בריא ושלם ושהחולה הוא ילד יהודי אחר?"... עמד רבי אלימלך ברחובה של עיר, שרוי בסערת נפש עצומה, ועשה דין וחשבון נוקב עם עצמו. הוא הביט בביתו שבקצה הרחוב. ליבו מלא בגעגועים אל בני משפחתו היקרים. אך ההחלטה נפלה. קול צלול בקרבו אמר לו שטרם הגיע הזמן. עדיין לא השיג את מידת אהבת ישראל השלמה שאליה הוא שואף. רבי אלימלך סב על עקבותיו, ופנה לגלות נוספת. (על פי שיחת השבוע גליון 1431)פרשת השבוע פרשת אמור
שמיטה (כה,א-ז)
ה' אומר למשה להזהיר את הכוהנים מפני טומאת מת מפאת קדושתם היתירה. לכהן אסור להיות במקום שבו הוא עלול להיטמא ממת. רק כאשר מדובר באחד משבעת הקרובים: אב ואם, בן ובת, אח ואחות או אישה - יכול הכוהן להיטמא להם. אסור לכוהן לשאת אישה גרושה או פסולה. הכוהנים מוזהרים גם במיוחד על איסורי מנהגי גויים באבלם, למרות שהאיסור נאמר לכל בני ישראל. התורה מזהירה במיוחד גם את בנות הכוהנים לבל יכשלו בעוון זנות, שכן עובדת היותן בנות למשפחת הכהונה מחייבת אותן יותר.קדושה יתרה לכוהן הגדול (כא, י-טו)
הכהן הגדול, בגלל קדושתו היתירה אינו רשאי להיטמא אף לאביו ולאמו ולכל יתר קרוביו. אסור לו גם לשאת אלמנה, אף שהיא מותרת לכוהן הדיוט.בעל-מום פסול לעבודה (כא, טז-כד)
ה' מזהיר לבל יעבדו בבית המקדש כוהנים הסובלים ממום שאינו עובר. כוהנים אלו אומנם רשאים לאכול מן הקודשים, אך כאמור לא לעבוד ולשרת לפני ה' במקדש.המותרים והאסורים באכילת קודשים (כב, א-טז)
משה מזהיר את הכוהנים, על-פי ציווי ה', לבל יאכלו מן הקודשים, הקורבנות, בזמן שהם טמאים. גם כהן צרוע או זב אסור באכילת קודשים ככל כוהן טמא. לזר, מי שאינו כהן, אסור לאכול 'תרומה'. עבד כנעני, שהוא קניינו של הכוהן, רשאי לאכול מן התרומה אך עבד עברי, שאין גופו קנוי לאדונו הכוהן, אינו רשאי לאכול ככל זר. אשתו וילדיו של הכוהן רשאים לאכול תרומה. ביתו, משנשאת למי שאינו כוהן, תיאסר באכילה. אך אם התגרשה או התאלמנה ואין לה ילדים, היא 'חוזרת לבית אביה' ומותרת באכילה.קורבן תמים (כב, יז-כה)
התורה אוסרת להקריב קורבן אם אינו תמים, אם יש בו מום שאינו חולף. קורבן העוף נפסל רק בחסרון אבר אך לא בכל מום אחר. התורה מונה סוגים שונים של מומים הפוסלים.דינים שונים בקורבנות (כב, כו-לג)
התורה מונה דינים שונים בעניין הקורבנות: הקרבת בהמה מותרת רק מיום השמיני ללידתה; אסור לשחוט ביום אחד בהמה ובנה; כאשר אדם חושב, בזמן הקרבת הקורבן, כי הוא יאכל אותו מעבר לזמן המותר, הקורבן נפסל.שבת ומועדים (כג, א-מד)
התורה מפרטת את עניין השבת והמועדים: שבת: לאחר ששה ימים של עבודה, מגיע יום השביעי - שבת שבתון לה', אסורה בו כל מלאכה. פסח וחג המצות: י"ד בניסן הוא יום הפסח, יום בו מקריבים את קורבן הפסח. ט"ו בחודש הוא חג המצות. במשך שבעה ימים אסורה אכילת חמץ. ביום הראשון של החג וביום השיעי אסורה כל מלאכה. העומר: ביום השני של חג הפסח, קוצרים את ראשית הקציר בכמות של מידת 'עומר' ומביאים אותה אל הכוהן. יחד עם העומר אותו מניף הכוהן יש להביא קורבן ומנחה. עם הנפת העומר מותרת באכילה התבואה החדשה שהייתה אסורה עד עתה. מיום זה סופרים ארבעים ותשעה יום - ספירת העומר - וביום החמישים חג הקציר, הוא חג השועות יום מתן תורה. ביום זה מביאים מנחת שני לחמים מן התבואה החדשה. יום זה הוא גם יום אסור במלאכה. בהזכירה את הקציר שבה התורה ומזהירה להשאיר את פאת השדה לעניים וכן את השיבולים הבודדות, אחת או שתיים, שנופלות בעת הקציר. ראש השנה: בא' בתשרי, ביום הראשון לחודש השביעי על-פי מניין החודשים, אנו מצווים שוב לשביתה ממלאכה. זהו ראש השנה המכונה בתורה יום זיכרון תרועה, יום שבו תוקעים בשופר. יום הכיפורים: בעשור לחודש זה, הוא יום הכיפורים. אנו מצווים על שביתה ממלאכה ועל עינוי הנפש: איסור אכילה ושתייה נעילת נעלי עור ועוד. סוכות: בחמשה עשר לחודש תשרי חוגגים את חג הסוכות. עיקרו, ישיבה בסוכה ונטילת ארבעת המינים - אתרוג, לולב, הדס וערבה. היום הראשון של החג וכך גם היום השמיני, שמיני עצרת (שמחת תורה), אסורים במלאכה. התורה גם מפרטת כמה מהקורבנות הקרבים בחג ומסבירה שחג זה הוא זיכרון לסוכות בהם הושיב הקב"ה את בני ישראל כשיצאו ממצרים.הדלקת המנורה (כד, א-ד)
להדלקת המנורה בבית המקדש יש לקחת שמן זית זך. את המנורה יש להדליק מידי ערב בהיכל בית המקדש.לחם הפנים (כד, ה-ט)
בכל שבת יש לערוך על שולחן הזהב שבהיכל שתיים-עשרה חלות עשויות סולת. החלות מסודרות על השולחן בשתי מערכות. כל מערכת, שש חלות סדורות זו על גב זו. חלות אלו נאכלות לכוהנים בטהרה.דין המקלל וחוטאים אחרים (כד, י-כג)
התורה מספרת על בנה של שלומית בת דברי, שמתוך כעס גידף את שם ה'. בני ישראל עצרו אותו עד שיצווה ה' מה דינו. הקב"ה אומר למשה שדינו בסקילה. בני ישראל מקיימים את ההוראה וסוקלים את המקלל. התורה מלמדת גם כי דינו של הורג נפש במיתה, הורג בהמה ישלם את שוויה ופוגע באדם ומטיל בו מום, ישלם קנס על-פי שומת בית הדין. (בפרשה 124 פסוקים)מלך המשיח והיהודים הפשוטים
אדמו"ר ה'צמח צדק' היה אומר, שמשיח־צדקנו יתענג במיוחד מהיהודים הפשוטים, בעלי מסירות הנפש. כלומר, אף־על־פי שילַמד תורה את כל העם, כולל הגדולים ביותר וכלם ילְמדו מפיו את "תורתו של משיח", עם זאת, תהיה בו ענווה מיוחדת להתייחס לאנשים פשוטים וללמד גם איתם, על־פי רמתם.(על־פי ספר המאמרים תרצ"ט, עמוד 194)
31___