מצות עשה מצוה קי היא שצונו שתהיה הטהרה מן הצרעת כמעשה הכתוב והוא עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים חיות ומים חיים ושיעשה בהם כל מה שנאמר. ובזה המעשה בעצמו יטהר האדם כמו שבאר הכתוב. הנה כבר התבאר לך כי מיני הדברים המטהרים מן הטומאה שלשה מינים, אחד כולל ושניהם מיוחדים בשני מינים ומיני טומאות. אמנם הכולל הוא הטהרה במים, והמין השני מי נדה והוא דבר מיוחד בטומאת מת, והמין השלישי עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים ומים חיים והוא דבר מיוחד בצרעת. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלם רצה לומר טהרת מצורע בראשון במסכת נגעים. (מצורע, טומאת צרעת פרק י"א):
פרשת השבוע פרשת וזאת הברכה
פתיחה בשבח הקב"ה (לג, א-ה)
משה מכנס את כל שבטי ישראל כדי לברכם לפני מותו. בפתח הדברים הוא פותח בשבח הקב"ה, שבח הכולל גם דברי הערכה וזכות לעם ישראל.
ברכת ראובן (לג, ו)
ראובן הבכור ראשון לברכה. משה מברך שיזכה לעולם הזה ולעולם הבא בקרב כל השבטים, מבלי שחטאיו יעיבו על זכויותיו.
ברכת יהודה (לג, ז)
משה סומך את ברכת יהודה לראובן, שכן שניהם גברו על מידותיהם וידעו להודות בחטאם (מעשה בלהה ומעשה תמר). עיקר הברכה עוסקת בהבטחת הצלחה למלכים ולמנהיגים שיעמדו משבט יהודה.
ברכת לוי (לג, ח-יא)
שבט לוי נחשב למעולה ומובחר בין השבטים וכך גם ברכתו ודברי השבח עליו. משה מציין את התנהגותו המופתית של השבט בכל שנות הנדודים במדבר, על רקע התלונות והפרשיות הקשות שליוו את מסעות העם. הוא גם צופה להצלחת החשמונאים בני השבט במלחמתם העתידית ביוונים.
ברכת בנימין (לג, יב)
ברכת בנימין, שבחלק נחלתו נבנה בית המקדש, סמוכה לברכת לוי שבניו שרתו במקדש. הברכה מתייחסת בעיקר לבית המקדש, שכאמור זכה בנימין לשכנו בנחלתו.
ברכת יוסף (לג, יג-יז)
משכן שילה שכן בחלקו של יוסף. וכך אנו מוצאים, שוב לפי אותם שיקולים, את ברכתו סמוכה לברכת בנימין ולוי. בברכתו של יוסף אנו מוצאים ברכה רבה בגידולי הארץ ואזכור של מנהיגים דגולים אשר יעמדו משבט זה.
ברכת זבולון ויששכר (לג, יח-יט)
זבולון ויששכר מתברכים יחדיו, שכן הם מקיימים ביניהם שותפות מעניינת ומופלאה: בני זבולון עוסקים במסחר. ברווחי הסחר הם מתחלקים עם בני יששכר העוסקים בלימוד התורה.
ברכת גד (לג, כ-כא)
בני גד יושבים בערי הספר, ולכן בירכם משה בגבורה ויכולת הגנה על הארץ. בברכה נזכרת גם העובדה שגד בחר לשבת בארץ ישראל המזרחית, מקום בו נקבר משה עצמו.
ברכת דן (לג, כב)
גם שבט דן היושב בספר, בצפונה של הארץ, זכה לברכת גבורה ויכולת הגנה.
ברכת נפתלי (לג, כג)
נפתלי זכה להתברך בנחלה טובה ומבורכת סביב הכנרת.
ברכת אשר (לג, כד-כה)
בברכת אשר אנו מוצאים התייחסות לישיבה בספר, בדומה לאחיו גד ודן, אך גם לברכה לשמן רב ומשובח וריבוי בילודה.
הברכה הכללית (לג, כו-כט)
בסיימו לברך בפירוט כל אחד מהשבטים, מסכם משה ואומר, כי מעל כל אלה עומדת ברכתם הכללית של בני-ישראל האהובים ורצויים לפני ה'.
משה עולה למות בהר (לד, א-יב)
חמשת חומשי תורה מסתיימים בפטירתו של משה, שהתורה אותה הביא לישראל מן השמיים נקראת על שמו 'תורת משה'.
משה עולה אל הר נבו, משם מראה לו הקב"ה את כל ארץ ישראל, ואומר שהנה הגיע הזמן שתתקיים ההבטחה לאבות לתת את הארץ לבי ישראל. אך הוא, משה, יוכל רק לראות את הארץ ואליה לא יבוא.
ושם בהר, במקום לא ידוע, מת משה ונקבר על-פי ה'. ומעידה התורה על משה: "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו, לא כהתה עינו ולא נס לחו".
לאחר שלושים ימי האבל שמקיימים בני-ישראל לאחר פטירת משה, מקבל יהושע את הנהגת העם וממשיך לפעול בהצלחה ברוחו של משה רבו.
התורה מסתיימת במילות הפלאה על משה הרב, המנהיג והנביא: "ולא-קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ה' פנים אל-פנים. לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים, לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. ולכל היד החזקה, ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל."
בפרשה
41
פסוקים.
(
חומש דברים, פרשת וזאת הברכה
)
חיים משוחררים מכבלי הגלות
גאולה אין פירושה, שעל־ידי היציאה מגלות מזניחים את החיים, הפעולות והעולם שהיה (קודם) בגלות. אדרבה: גאולה פירושה, שהמציאות שהייתה קודם משועבדת בגלות נעשית (לא בטלה חס ושלום, אלא) משוחררת.
והמעלה ושלמוּת הגאולה האמיתית והשלימה היא, שהכול משתחרר. אין שום עניינים שנשארים חס ושלום "אבודים" בגלות, לא יותירו בגלות שום עניין. אפילו ה"נידחים" וה"אובדים"... – ייגאלו. הגאולה תהיה גאולה אמיתית ושלימה בכמות ובאיכות בכל הדברים, מהכלל גדול שבהם עד הפרט שבפרט שבהם: כל יהודי וכל בני ישראל – "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו" (שמות י,ט), וגם חלקם בעולם – "כספם וזהבם איתם" (ישעיהו ס, ט), עם כל פעולותיהם והישגיהם בגלות. הגאולה תשחרר כל אדם ואת כל בני האדם (גם אומות העולם) וכל ענייני העולם, וכל אחד ואחד עם כל ענייניו.
כל העניינים (החיוביים) בגלות נשארים גם הלאה, אלא שיתבטל מצבם הגלותי: שייבטל ההעלם והסתר המכסה על מציאותם האמיתית והפנימית, והשעבוד לדרכי הטבע וגשמיות העולם המשתלשל מזה.
וכפסק דין הרמב"ם (הלכות מלכים, פרק יב): "אל יעלה על הלב שבימות המשיח ייבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג… אמרו חכמים: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד".
החידוש אז יהיה – ש"ויחזרו כולם לדת האמת", "ויתקן (משיח) העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד'" (הלכות מלכים, פרק יא).
(קטעים מהתוועדות שבת־קודש פרשת אחרי־קדושים, י"ג באייר ה'תנש"א; 'תורת־מנחם – התוועדויות' תנש"א כרך ג עמ' 177־182 – תרגום מיידיש)
תמצית: כל הדברים החיוביים שיש היום בגלות, יהיו גם לעתיד לבוא. אלא שהם יהיו משוחררים מכל הבעיות שנוצרות היום בעולם שלנו – עולם שמעלים על הקדושה.
יום ראשון
כ בתשריהתשפ"ה
וזאת הברכה
לומדים יקרים
הכיתה החסידית זמינה כעת במסך גדול בלבד
לומדים יקרים
הכיתה החסידית זמינה כעת במסך גדול בלבד