היא שצונו לשחוט הפסח השני מי שנמנע ממנו מלשחוט פסח הראשון. והוא אמרו יתעלה בחדש השני בין הערבים יעשו אותו. ובכאן יש למקשה מקום שיקשה עלי למה אתה מונה פסח שני, וזה סותר מה שהקדמת בשרש שביעי באמרך שדין מצוה לא ימנה מצוה בפני עצמו. ידע מקשה קושיא זו שהחכמים חלקו בפסח שני אם יהיה כדין הראשון או יהיה צווי מיוחד ופסקה ההלכה שהוא צווי נאמר בפני עצמו ולפיכך ראוי למנותו בעצמו. ובגמרא (פסחים צ"ג) אמרו חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי ר' נתן אומר חייב כרת על הראשון ופטור על השני ר"ח בן עקביא אומר אף על הראשון אינו חייב אלא אם כן לא עשה השני ושאל התלמוד ואמר במאי קא מיפלגי רבי סבר רגל בפני עצמו הוא ור"נ סבר תשלומין דראשון הוא כו'. הנה כבר בארנו מה שכוננו אליו ושם אמרו הילכך הזיד בזה ובזה כלומר שלא הקריב פסח ראשון ופסח שני בזדון דברי הכל חייב, שגג בזה ובזה דברי הכל פטור, הזיד בראשון ושגג בשני לרבי חייב ולרבי נתן חייב ולר"ח בן עקביא פטור, וכן אם הזיד בראשון והקריב בשני הוא חייב לרבי לפי שאין לדעתו תשלומין מן הראשון*) וההלכה בזה כלו כרבי. וזאת המצוה אין הנשים חייבות בה שכבר התבאר שם שהאשה בשני רשות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בגמרא פסחים. (בהעלותך, קרבן פסח פ"ה)
מצות עשה מצוה נו
היא שצונו לאכול כבש הפסח בליל חמשה עשר מניסן בתנאיו הנזכרים והוא שיהיה צלי ושיאכל בבית אחד ושיאכל עם מצות ומרורים, והוא אמרו ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו. ואולי יקשה עלי המקשה ויאמר למה תמנה אכילת פסח מצה ומרור מצוה אחת ולא תמנה אותם שלש מצות, אשיבנו אמנם היות אכילת מצה מצוה בפני עצמה הוא אמת כמו שאני עתיד לבאר, וכן אכילת בשר הפסח מצוה בפני עצמה כמו שזכרנו, אבל המרור נגרר לאכילת פסח ואינו נמנה מצוה בפני עצמה. וראיה לדבר שבשר הפסח יאכל לקיים המצוה הן שיזדמן המרור או לא הזדמן, והמרור לא יאכל כי אם עם בשר הפסח כאמרו על מרורים יאכלוהו. אבל המרור מבלי בשר לא עשה כלום ולא נאמר כבר קיים מצוה אחת. ולשון מכילתא צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו מגיד שמצות הפסח צלי מצה ומרור כלומר שהמצוה היא קיבוץ אלה. ושם אמרו מנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור הם יוצאין ידי חובתן בפסח תלמוד לומר יאכלוהו כלומר הבשר לבדו, יכול אין להם פסח [לא] יצאו ידי חובתם במצה ומרור הרי את דן הואיל והפסח מצות עשה ומצה ומרור מצות עשה הא למדת שאם אין להם מצה ומרור יוצאין בפסח כך אין להם פסח יצאו במצה ומרור (תלמוד לומר יאכלוהו). ושם אמרו יאכלוהו מכאן שהפסח נאכל על השובע ואין מצה ומרור נאכלין על השובע, לפי שעיקר המצוה אכילת הבשר כמו שאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה והמרור נגרר אחר אכילת הבשר, וחיובן כמו שהתבאר מכתובים אלו למי שיבינם. והראיה הנגלית על זה היא השרש הנכתב בתלמוד, והוא אמרם (פסחים ק"כ) מרור בזמן הזה דרבנן כי מן התורה אין חובה לאכלו בפני עצמו ואמנם יאכל עם בשר הפסח. והיא ראיה ברורה שהוא מן הדברים הנגררין אחר המצוה לא שאכילתו מצוה בפני עצמה, ומשפטי מצוה זו גם כן מבוארים במסכת פסחים. (בא אל פרעה, קרבן פסח פ"א):
מצות עשה מצוה נח
היא שצונו לאכול בשר פסח שני בליל חמשה עשר מאייר על מצה ומרור, והוא אמרו על מצות ומרורים יאכלוהו. ומשפטי מצוה זו גם כן התבארו בפסחים. ואמרו שאין הנשים חייבות בה כי כמו ששחיטתו אינה חובה להן כמו שבארנו כן אכילתו אינה חובה בלי ספק. (בהעלותך, קרבן פסח פ"א):
פרשת השבוע פרשת שופטים
מצוות והלכות
בפרשת שופטים מביא משה בפני העם רצף של ציוויים והלכות בנושאים שונים, חלקם בקיצור נמרץ או אף בפסוק אחד. ההלכות במתכונת זו, חסרות את פרשנות חכמי ישראל לדורותיהם. לכן בוודאי אינה מהווה פסק הלכה ואפילו לא ממצה את התובנה והמשמעות של הדברים. נפרט אחד לאחד ציווים אלו.
שופטים ומשפטים (טז, יח-כ)
- להציב בכל שבטי ישראל 'שופטים ושוטרים' - דיינים לשפוט את העם בצדק ושוטרים לבצע את פסקי הדין.
- אזהרות לדיינים: לא להטות משפט; לא להעדיף אחד המתדיינים ולו גם בעת השמעת הטענות; לא ליטול שוחד, גם כאשר לדעת הדיין אינו פגע במשפט הצדק, שכן השוחד מעוות את שיקול הדעת.
- לפעול להקמת מערכת דיינות הפועלת כהלכה.
עבודה זרה (טז, כא - יז, ה)
- אסור לנטוע אשרה - אילן שמטרתו עבודה זרה, וכן אסור לנטוע כל אילן או לבנות בהר הבית.
- אסור להקים אבן-מזבח שלא במקדש, גם אם מטרתה לזבוח לקב"ה.
- אין לזבוח לה' קורבן בעל-מום.
- העובד עבודה זרה חייב סקילה.
ענישה והתדיינות (יז, ו-יג)
- עונש מוות אפשרי רק בעדות של שניים.
- במקרה של עונש מוות, יטיל בית-הדין את ביצוע גזר הדין על העדים.
- חובה להביא כל שאלה הלכתית - בדיני איסור או בוויכוח בין איש לאיש, בפני בית הדין. חובה לשמוע בקול הדיינים. העובר על דבריהם בזדון, דינו מיתה.
מלך לישראל (יז, יד-כ)
- מצווה על העם לבחור במלך שיעמוד בראשו.
- המלך לא ירבה סוסים, לבל ישי את העם מצרימה; לא ירבה לו נשים; לא ירבה לו כסף וזהב.
- עליו לכתוב לעצמו ספר-תורה שיהיה עמו תמיד. בספר זה ילמד ליראה את ה' ולשמור את תורתו ומצוותיו. כך תהיה בו גם מידת הענווה הראויה וכך יאריך ימים על ממלכתו.
עבודת הכוהנים ושכרם (יח, א-ח)
- שבט לווי בכלל, וקבוצת הכוהנים, בני השבט, בפרט, אינם נוחלים ככל השבטים את ארץ ישראל. פרנסתם על מתנות הכהונה והלוויה המגיעים להם מבני ישראל.
- מתנות הכהונה כוללות: חלקים מזחי הקורבנות, תרומה מגידולים חקלאיים ומתנות נוספות שאינן מפורטות בכתובי פרשתנו.
- עבודת הכהונה מתחלקת בין הכוהנים במשמרות שנתיות, אך כל כהן יכול להקריב קורבן אישי וכן להשתתף בעבודת שלושת הרגלים.
דינים שונים (יח, ט - יט, כא)
- אין ללכת בדרכי הגויים העובדים למולך ומשתמשים בכל מיני כישופים וכוחות רוחניים שאינם כהוראת התורה.
- על כל יהודי להיות תמים עם ה' - מאמין ובוטח.
- חובה לשמוע בקולו של הנביא שבדור, כאשר דבריו אינם סותרים את דברי התורה וההלכה. במקרים נדירים, יכול נביא המוחזק בצדקותו ובאמינותו, להורות לשעה דברים שאינם כהלכה הידועה. נביא שקר המורה שלא כהלכה ובזדון, דינו מיתה.
- יש להקים ערי מקלט להורג בשגגה, כדי שלא יהרגנו גואל הדם. חשוב להציב שלטים בכל מקום, כדי להחיש את הגעתו של הנמלט לעיר המקלט. שלוש ערים הוקצו על-ידי משה עצמו בעבר הירדן, שלוש ערים נוספות יוקצו על פי הציווי לאחר כיבוש הארץ וחלוקתה, ועוד שלוש ערים לעתיד לבוא, בביאת המשיח, כאשר ירחיב ה' את גבול ישראל. פריסת הערים תהיה כך שהמרחק ביניהם ובין גבולות הארץ יתחלק בשווה.
- ההורג במזיד - דינו מיתה.
- הפולש לנחלת חברו בארץ ישראל, עובר על איסור הסגת גבול, נוסף על איסור גזל החל בכל מקום בעולם.
- הטלת עונש או חיוב ממון אינה יכולה להיות על-פי עד אחד. דרושים לשם כך לפחות שני עדים.
- המעיד על אדם ונמצא משקר, יש להחיל עליו את העונש שזמם להביא על האחר.
יציאה לקרב (כ, א-ט)
- אין לפחד מהאויב, יש לבטוח בה' שיביא הניצחון.
- בטרם יציאה לקרב, ידבר הכהן באוזני הלוחמים ויחזק את ליבם.
- יש לשחרר מן השורה ולשלוח לביתם ארבעה סוגי אנשים: הבונה בית ועדיין לא הספיק לחנוך אותו - לגור בו; הנוטע כרם ועדיין לא אכל את ראשית פירותיו; המארס אישה ועדיין לא נשאה; המפחד ועלול להטיל מורך בלב חבריו.
- בראש הלוחמים יעמדו מפקדים שיפיחו בהם רוח קרב איתנה.
מלחמת כיבוש (כ, י-כ)
- בטרם פריצה אל העיר, צריך להציע לתושבים להיכנע בדרכי שלום.
- באין כניעה, ניתן להטיל מצור על העיר.
- בבוא העת, יש לפרוץ אל העיר ולהרוג רק את הזכרים.
- עמים הקרובים ליישובי ישראל, ודבקים בתרבות של עבודה זרה העלולה להשפיע לרעה על יושבי הארץ, צריך להכותם.
- גם בזמן מצור ומלחמה, אין לכרות עצי פרי.
רצח לא מפוענח (כא, א-ט)
- הרוג הנמצא במקום שאינו מיושב ואין ידוע מי הרגו, יבדקו הדיינים לאיזו עיר סמוך ביותר מקום ההרוג.
- זקני העיר הקרובה ייטלו עגלת בקר שעדיין לא נשאה בעול ויערפו אותה סמוך לנחל, בשטח אדמה שלא עובד ולא נזרע. כל אלו סמלים למנוח, שעקב מעשה זדון, לא ניתן לו להמשיך את חייו ו'לעשות פירות'.
- הכוהנים וזקני העיר ירחצו את ידיהם, כאות על ניקיון כפיהם, ויצהירו בקול: "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו". הם יוסיפו ויבקשו מה' שיכפר לכל אלו שאינם אשמים במיתה ויעניש את הראוי לכך. הם מסיימים באומרם: "כי תעשה הישר בעיני ה'".
בפרשה 97 פסוקים.
(
חומש דברים, פרשת שופטים.)
הגלות כחלום
בחלום רואים דברים מוזרים שנראים לנו כאילו הם הגיוניים.
גם הגלות היא כמו חלום.
קורים בה דברים לא הגיוניים:
יש בעולם הרבה אנשים שסובלים והרבה דברים לא טובים.
כשמשיח יבוא אנחנו כאילו "נתעורר" מהחלום הארוך של הגלות ונראה את העולם במצב ההגיוני שלו, כשהכל רק טוב, וכולם מרגישים איך ה' נמצא בכל מקום.
יום שישי
ג אלולהתשפ"ה
שופטים
לומדים יקרים
הכיתה החסידית זמינה כעת במסך גדול בלבד